לנהל את הדור הבא

מחבר: 

ד"ר נאווה מיכאל צברי

בעלי עסקים משפחתיים מוטרדים בשאלה האם דור ההמשך שלהם יבחר להיכנס לעסק שהקימו כדי לנהל אותו בעתיד. גם כאשר התשובה לכך היא חיובית, לא מסתיימות התהיות: הם מתלבטים האם ועד כמה בכלל מתאימים הבן או הבת לעבוד באותו עסק, האם התכונות של הילדים מתאימות לנהל את העסק בחיי היום יום שלו ואילו הכשרות נוספות דרושות להם. לעתים כאשר חלק מילדיהם כבר עובדים בעסק, ההתלבטות של בעלי העסק היא לגבי אותם ילדים שלא בחרו בניהול פעיל של העסק המשפחתי. לפעמים ההתלבטות הזאת כוללת מחשבות לגבי הורשת העסק רק לאותם בנים ממשיכים שעובדים בעסק, ולא לאחיהם או אחיותיהם שבחרו שלא לעבוד בעסק וכמובן מחשבה על הפיצוי שלהם.

ניתן לחלק את הסוגיות הללו לשתי שאלות רחבות ומהותיות, שיכולות להשפיע על עתיד המשפחה באופנים רבים ושונים אף מעבר למה שבעלי העסק רואים היום. השאלה הראשונה היא  שאלת הניהול לעומת הבעלות: מאחר ומדינת ישראל היא מדינה צעירה ואין לנו עבר ארוך במיוחד של ניהול והורשת עסקים - שכן השואה ותחילת הציונות קטעו את הקשר לניהול העסקים המשפחתיים בגולה - במידה רבה ההסתכלות כאן צרה מדי. התשובה לא חייבת להתמקד רק במי מהילדים בדור ההמשך הוא מוכשר, רוצה או יכול להיכנס לעבוד ולנהל את העסק הקיים. עסק משפחתי יכול להישאר בבעלות המשפחה גם אם הדור הבא לא ינהל אותו בפועל ברמה היומיומית, ויבחר מנהלים מקצועיים שאינם מהמשפחה לשם כך. כאשר מדובר בעסק אטרקטיבי קצת קשה לדור ההמשך לקבל החלטה על מינוי מנהלים מקצועיים שיעסקו בו בחיי היום יום ולא הם, אולם מה עם העסק המדובר לא היה כה מושך? מכרה שלי ירשה ביחד עם אחותה תחנת דלק מהוריה, ובמקרה זה היה ברור שהן תבחרנה בבעלות בלבד ולא בניהול התחנה באופן אישי ויומיומי. אפשר ליישם צורת חשיבה זו בכל עסק, ולהבין כי עסק יכול להיות מנוהל בצורה מוצלחת גם כאשר המשפחה ממנה מנהלים מקצועיים. בעולם, קיימות דוגמאות מוצלחות לעסקים משפחתיים שבמשך דורות אינם מנהלים את היום-יום בעסק, וממלאים רק תפקידים של בעלים. דוגמא בולטת היא משפחת  HANIEL, שהחליטה לפני למעלה ממאה שנה, שאף אחד מבני המשפחה לא ינהל את החברה.

למעשה, יותר מאשר רק לבחור ולהכשיר בנים או בנות ש"יכנסו לעסק" כדאי להכשיר את כל הדור הבא להיות בעלים אחראיים על הרכוש ולא רק את אלה אשר בוחרים באופן פעיל לקשור גם את הקריירה המקצועית שלהם עם העסק: בעלות על נכס או עסק כוללת שאלות של ניהול סיכונים והתווית מדיניות, נושאים אשר החלו להילמד בישראל בשנים האחרונות בקורסים השונים להכשרת דירקטורים.

הסוגיה השנייה היא בעלות על הנכסים המשפחתיים בעתיד. כאשר הדור הראשון בוחר להוריש את העסק רק לילדים שבחרו להיכנס באופן פעיל לניהול העסק, הם מקבעים אי שוויון בנכסים המשפחתיים לדורות הבאים. סבא שלי אמר בזמנו, כאשר רק הדוד שלי עבד בפועל ב"שטראוס" ואימא שלי "רק" גידלה אותנו, שהעסק המשפחתי הוא כל רכושו, ולכן יחלק אותו באופן שווה בין שני ילדיו. כאן ראוי להזכיר כי יש הבדל בין בעלות לניהול: על ניהול מתוגמלים בשכר ובבונוסים, ועל בעלות מתוגמלים בדיבידנדים מהרווחים. ובעיני, ואני שמחה שגם בעיני הסבא שלי, ההשקעה בעסק המשפחתי הינה של כל המשפחה, גם של אלה שתומכים ומשתתפים בעול המשפחתי שלא דרך העבודה היומיומית במפעל. רכוש משפחתי שנצבר בעזרת ההירתמות וההשקעה המשפחתית הכוללת, צריך בעיני להיות מחולק לכל בני ובנות הדור הבא, לא רק לאלה שבוחרים "להיכנס לעסק". כאשר מחליטים אחרת, מחלקים את הרכוש באופן לא שוויוני, וחלוקה זו קובעת וממשיכה להשפיע על חלקי המשפחה לדורות רבים קדימה.

בניית תכנית משילות

רצוי שמשפחות שיש להן עסק תקבענה לעצמן כללים אחידים לכניסת הדור הבא לעסק. ההמלצה של רוב המומחים היא כי בני דור ההמשך יעבדו תחילה מספר שנים מחוץ לעסק המשפחתי ואף ירכשו השכלה כדי לבנות את זהותם המקצועית וכדי להעשיר את הידע הנצבר של המשפחה. דור ההורים, בעלי העסק המשפחתי, צריכים להכין דור המשך המעוניין להיכנס לעבוד בעסק המשפחתי. הכנה כזאת משמעותה קביעת תכנית הכשרה ולימוד, חונכות, ליווי אישי ומקצועי, קביעת יעדים ומדידתם, ובהמשך גם שיתוף בין הדור הקודם והדור הבא באופן שבו יועבר הניהול.

בעלי העסק המשפחתי צריכים גם לקבוע כיצד עתידה להתחלק הבעלות בעסק בדור הבא. במידה והיא שוויונית ומתחלקת בין מספר אחים או בני דודים, יש לקבוע תכנית הכשרה ולימוד עבור הבעלים בעתיד. הכוונה היא לסוג התכנים הנלמדים בקורסים לדירקטורים, הנוגעים לקביעת סיכונים, חזון ואסטרטגיות עסקיות. יש לפתח גם מנגנוני קבלת החלטות והעברת מידע כחלק מבניית המשילות (GOVERNANCE), שהיא האופן שבו המשפחה תנהל בעתיד את כלל הנכסים שבבעלותה.

הכותבת היא מייסדת ומנהלת מרכז רעיה שטראוס לחקר עסקים משפחתיים ומנהלת אקדמית של תוכנית העסק המשפחתי בלהב, בפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת תל אביב. בנוסף להכשרתה האקדמית, היא גם דור שלישי במשפחת התעשיינים שטראוס.

ד"ר נאווה מיכאל-צברי, מנהלת אקדמית של תכנית העסק המשפחתי בלהב פיתוח מנהלים, הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל-אביב ודור שלישי למשפחת שטראוס.

פורסם לראשונה בדה מרקר