כאשר תומי דגן, 35, הצטרף בסוף שנות העשרים לחייו לחברה שהקימו אביו ודודו, 'דגן מיני מזונות', המייצרת עוגיות בריאות לבתי טבע בארץ, הוא לא העלה בדעתו שמלבד הסיפוק והגאווה שבהצטרפות לעסק המשפחתי הוא גם מצטרף לסיר לחץ בו יתבשלו יחדיו המשפחה ונושאים כספיים יחד עם המוטיבציה הפרטית שלו: "בשנים הראשונות הרגשתי כמו במלחמה. אני רציתי 'להעיף' את העסק קדימה, והם רצו לשמר את הקיים. לא ידעתי להגדיר את המקום שלי מול המקום שלהם, הרגשתי שאני עובד בעבודה מאוד לחוצה והיה לי קשה להגדיר את גבולות המעורבות שלי."
כמו צעירים רבים שמצטרפים לעסק המשפחתי, דגן סומן כמי שיכול לטפל בשיווק ובאינטרנט, אבל אחרי זמן מה הרגיש כי הוא נתקע במשבצת ומתקשה להתקדם: "כיום אני מנהל את הפיתוח העסקי, המכירות והשיווק ומאחר וזה עסק משפחתי אני מעורב גם באזורים נוספים כמו הצד הפיננסי ועוד".
לא מעט צעירים שמגששים את דרכם בשוק העבודה היו שמחים אילו למשפחה שלהם היה עסק מצליח בו היו יכולים להשתלב, אולם במקרים רבים השתלבות בעסק משפחתי יוצרת קשיים לא צפויים לבני כל הדורות: "אנשים שעובדים בעסק משפחתי חושבים שמדובר בבעיות אישיות שלהם ולא מבינים שמדובר בבעיות שחוזרות על עצמן" אומרת ד"ר נאווה מיכאל-צברי מנהלת אקדמית של תכנית העסק המשפחתי: אתגרים וכלים להצלחה בלהב פיתוח מנהלים, התכנית הראשונה והוותיקה בישראל, שנטלו בה חלק מעל ל-100 משתתפים. צברי היא בעצמה נצר למשפחת שטראוס, שהקימה את אחד העסקים המשפחתיים הגדולים והמצליחים בישראל. לדבריה, ביום יום אין הרבה עיסוק בנושא וחבל: "מדובר בדיסציפלינה ייחודית שניתן לדבר עליה, שניתן לעסוק בה באופן אקדמי ולדון באופן כללי בתופעה, לעסוק בבעיות שחוזרות על עצמן, וגם להבין כי יש לבעיות השונות פתרונות".דגן שהשתתף בתכנית מסכים: "מאוד הצטערתי שלא עשיתי את התכנית קודם, כאשר רק נכנסתי לעסק. הרבה מהלבטים שהייתי צריך להתמודד איתם הופיעו בתכנית הלימודים והייתי יכול לחסוך אותם".
שאלות לא פשוטות
עסקים משפחתיים מהווים חלק ניכר מהעסקים בישראל ובעולם. לא מדובר בעסקים קטנים בלבד: למעלה ממחצית מהחברות הנסחרות בבורסה בתל אביב מוגדרות כעסקים משפחתיים. עסקים משפחתיים הם עסקים מצטיינים, ומחקרים מלמדים כי הם משיאים לבעליהם תשואה גבוהה יותר ממקביליהם שאינם משפחתיים. הסבר אפשרי לכך הוא הערכים שעסק משפחתי מטפח כמו אחריות הדדית, הימנעות מנטילת סיכונים וחשיבה לטווח ארוך, ולו בשל הרצון להותיר נכס משמעותי בידי הילדים והנכדים.
אולם לצד היתרונות הללו, ניהול עסק משפחתי הוא אתגר ייחודי שמעורר דילמות רגשיות רבות: "בקורס משתתפים בני משפחה אחת, לפעמים ביחד ולפעמים במחזורים נפרדים ואני רואה כמה קשה להם אפילו להחליט לבוא לקורס. זה דומה להחלטה ללכת לטיפול פסיכולוגי כי כל נושא שאני מדברת עליו – מאפייני הדור הראשון, המשמעות להיוולד כדור שני לעסק, איך מצליחים לעבוד ביחד – נוגעים בעצבים חשופים במשפחה. יש שיעורים שמשרים שקט בכיתה כאשר כל אחד מהרהר במשפחה שלו, ואפשר להרגיש את המתח באוויר למשל כשמדברים על דמות המייסד, על צוואות, על הסכמים בתוך המשפחה, מריבות עם אחים ועוד. לעומת זאת יש גם רגעים מעודדים כאשר המשתתפים מעידים כיצד הקורס שינה להם את החיים ופתח להם פתרונות שלא העלו בדעתם" אומרת צברי. המחשה למורכבות העיסוק בבני כמה דורות לא חסרה: "יש מנהל בן שישים של עסק שאומר לי ׳אני רוצה לבוא לקורס שלך, אבל עוד לא דיברתי על זה עם אבא שלי׳. במקרים אחרים משפחות מנהלות איתי דיאלוג במשך שנתיים – שלוש עד שהן מחליטות להגיע".
לא להשאיר את הבעיות לדור הבא
הדילמות שמעוררת ההתמודדות עם בני המשפחה לא ייחודית רק לבני הדורות הצעירים יותר אלא גם לדורות המייסדים. כאשר פנינה נדיבי, סמנכ"ל הכספים והבקרה בחברת נדיבי עדן אור המבצעת עבודות חשמל ברחבי הארץ, הגיעה ללמוד בתכנית בה מלמדת צברי נכונה לה הפתעה: "החלטנו להירשם כדי ללמוד מניסיונם של אחרים, להיחשף להצלחות ולהיזהר ממהמורות שטרם נחשפנו אליהם ואולי גם להכיר בעלי מקצוע שיוכלו לסייע בפתרונות כאשר נעמוד מול הצורך בעתיד. ביום הראשון התבקשנו להציף שאלות ואני אמרתי שהייתי רוצה לדעת מתי אני מעבירה את הסמכויות ופורשת. אבל נאווה אמרה לי שיש לה חדשות בשבילי: שדור המייסדים לא פורש אף פעם, שכן התפקיד שלנו הוא להמשיך ללוות את העסק ובני המשפחה".
במקרה של נדיבי מדובר במשפחה ענפה במיוחד שכוללת בני משפחה רבים במגוון תפקידים החל מבעלה של פנינה שמשמש כמנכ"ל, ממשיך בארבעת ילדיהם ובחלק מבני הזוג שלהם שעובדים בחברה בתפקידי מפתח. גם אחיהם של פנינה ועובד בעלה מועסקים בחברה(?): "אחרי שהילדים הצטרפו לחברה בתום לימודיהם הגבוהים החלו להתעורר שאלות כגון למי להעביר את החברה ומתי, כמה להעביר, מה מקומם של בני משפחה שנמצאים בשלבי לימודים ואילו תפקידים לייעד להם וכדומה, וזה היה הטריגר ללכת וללמוד".
גם אריאל בן זקן, מנכ"ל יקב קסטל מרמת רזיאל סבור כי אסור להתעלם מהנושא: ״מי שרוצה שהעסק יישאר בידי המשפחה בטווח הארוך חייב ללמוד את הנושא. הקורס הציג בפנינו דוגמאות רבות כיצד מתמודדים עם הנושא דורות שונים באירופה וישראל. אצלנו ארבעה מתוך שבעה עשר עובדים הם בני המשפחה כולל אבי, שייסד את העסק, אחי ואחותי. החכמה היא להגיע להסכמה בנושאים החשובים במשפחה. למשל בתחום העברת המניות: יש כאלו שהמניות בידי ההורים, ויש כאלה שהמניות בידי הילדים עוד כשההורים בחיים ובכל מקרה צריך להסדיר זאת עם מבט לדור השלישי כי שם יחכו הבעיות הכי גדולות. אצלנו למשל הילדים שירצו בכך ישתלבו רק עוד מספר שנים, כי הם קטנים עדיין, אבל כבר עכשיו חשוב שהם יידעו שהם לא נכנסים לחלל ריק ושיש הסכם שמבטא את רצון המשפחה. ברור לנו למשל שהם כבר לא ייכנסו לעסק בלי לרכוש קודם השכלה פורמלית בתחום שיעניין אותם. החלטה נוספת היא שהם לא ייכנסו ישירות לתפקידים בכירים אלא יעברו תהליך הכשרה שאנחנו נגדיר״.
גם נדיבי סבורה כי חשוב לא להתעלם מהבעיות ולא להשאיר אותם לדור הבא: ״הדבר המשמעותי ביותר הוא להיות עם עיניים פקוחות, להיות ערניים ולדעת שלנהל עסק משפחתי זה לא דבר פשוט כי הרבה רגשות מעורבים, ולבני משפחה חשובה יותר ההערכה והיחס מאשר המשכורת. חשוב לחלק סמכויות בצורה כזו שלא יהיו התנגשויות, לומר דברים בצורה ברורה ולשתף במידע וגם להתייעץ עם גורמים שמומחים בתחום. אבל בסופו של דבר כשמקבלים החלטות אין כמו תחושת הבטן הפנימית שלך כי אין אדם שמכיר יותר טוב את המשפחה שלך ממך" היא מסכמת.
גם דגן מנדב מניסיונו: ״העצה שלי לשיפור היחסים היא לזכור שצריך להוקיר את מי שבנה את העסק, במיוחד כשמבקשים להוביל שינוי. ברגע שזוכרים שיש הבדל בין הדור הראשון לשני זה כבר עוזר לפתור את הבעיות".
פורסם לראשונה בדה מרקר