לא הכל אישי – ישנם קשיים בעסקים משפחתיים שהם BUILT IN במערכת

מחבר: 

לא הכל אישי

בדרך כלל נוהגים לומר, שבעסקים משפחתיים הכל אישי. אחרי הכל, מדובר בבני משפחה שעובדים ומנהלים ביחד עסקים במערכת מורכבת מאוד, ובסוף היום תמיד מדובר באנשים. באופי שלהם, בקשרים האישיים שלהם זה עם זה, בהיסטוריה האישית שלהם שמתחילה מהעריסה, ובסיפורים האישיים שהם לוקחים איתם מאז.

נשמע מאוד משכנע ומוכר? אז זהו, שלא. לא הכל אישי בעסקים משפחתיים, במורכבות ובקשיים שמלווים אותם. הרבה מאוד מתוך הסיפור הוא לגמרי לא אישי. ישנם קשיים שהם חלק מהמערכת עצמה, מובנים בתוכה, BUILT IN. למה הכוונה?

בכל עסק ישנם קשיים מובנים שאותם כולם מכירים. תמיד יש מתח בין מחלקת הייצור לבין מחלקת השיווק: הייצור רוצה יציבות, חזרה על ביצועים קודמים, מנות ייצור גדולות, כמה שפחות שינויים כדי להגדיל את היעילות. השיווק רוצה שינויים, חידושים, גיוונים, להתאים את המוצרים לדרישות שונות וחדשות של הלקוחות. כך גם בין מחלקת הכספים, שרוצה אומדנים מדויקים ותחזית ברורה לעתיד, לעומת מחלקת הפיתוח שיוצאת לדרכה עם סימני שאלה ובלי אומדנים אמינים של עלות וזמן.

המתחים הללו קיימים בעסקים משפחתיים כמו בכל עסק אחר, ועליהם נוספים מתחים מובנים נוספים רבים. במרבית העסקים עובדים ביחד בני משפחה משני דורות. במקרה של המשק הישראלי, אלה הם בדרך כלל בני הדור הראשון שהקימו את העסק, ובני הדור השני שהצטרפו בשלב מאוחר יותר. בכל מקום, בכל מערכת, בכל עסק משפחתי שהוא, הדור הראשון שונה במאפיינים רבים מהדור השני, ולא רק בשל פערי דורות רגילים.

הדור הראשון מצומצם במספר האנשים, ופשוט מבחינת מבנה המשפחה והעסק. הדור הראשון יוצר יש מאין, בלי הרבה מקורות ונלחם כדי לשרוד. הדור השני מגיע לשפע יחסי ולתוך מצב קיים, כאשר ההחלטות מורכבות בהרבה, מתקבלות לאט יותר ואנשים רבים מעורבים בכל צעד. הדור הראשון ריכוזי ואישי. הדור השני משתף יותר אנשים שצריכים לעבוד ביחד, ולכן צריך יותר נהלים וסדר, מה שבהכרח הופך את ההתנהלות לפחות אישית ויותר פורמלית.

יש הבדלים מובנים גם בין בני המשפחה שעובדים בעסק לבין אלה שאינם עובדים בו. מי שעובד בעסק רוצה להוציא ממנו פחות דיבידנדים, כך שהכסף יישאר בעסק ויושקע בו. תמיד מי שבחוץ רוצה שיחולקו יותר דיבידנד. כך גם עם מידע: מי שבחוץ רוצה תמיד יותר מידע ממה שאלה בפנים מוכנים לתת. יש גם שאלות של מי נושא יותר בעול: אלה שבפנים ועובדים ו"מקריבים את עצמם למען המשפחה" או אלה שבחוץ ש"צריכים למצוא לעצמם קריירה מבלי שזאת מסודרת מראש"? ולמי יש יותר חופש, לאלה ש"היו צריכים להיכנס לעסק, כי לא היה מישהו אחר" או לאלה ש"היו צריכים להתמודד עם מציאת עבודה בשוק החופשי"?

כל המורכבות והקשיים שהזכרתי משותפים לעסקים משפחתיים באשר הם, בכל ארץ ובכל תרבות. הקשיים המובנים הם מעבר לאופי של אדם זה או אחר, או תכונות אישיות ספציפיות. פלוני רוצה להחליט לבד ולהשאיר הכל בידיו – לא משום שזה האופי הספציפי שלו, אלא משום שהוא המייסד בן הדור הראשון, וכך בדרך כלל מתנהג מייסד כזה. אלמוני רוצה לבדוק ולקבל עוד כמה הצעות מחיר, לשלם לחברת ייעוץ ולשתף אנשים בקבלת ההחלטה – לא משום שזה האופי הספציפי שלו, אלא משום שהוא בן הדור השני, וכך בדרך כלל מתנהג בן ממשיך. גם בעסקים אחרים, גם במשפחות אחרות גם בתרבויות אחרות. המאפיינים הללו מובנים בתוך הסיטואציה, ולכן לא מדובר רק באבא ריכוזי ושתלטן או בבן הססן שמוציא יותר כספים. לא הכל אישי; חלק פשוט מובנה בתוך המערכת של העסק המשפחתי.

 

פורסם במגזין DC Finance

 

ד"ר נאוה מיכאל-צברי

מנהלת אקדמית של תכנית העסק המשפחתי: אתגרים וכלים להצלחה בלהב 
דור שלישי למשפחת שטראוס 
חוקרת בתחום עסקים משפחתיים