עסק משפחתי מוגדר כמצב שבו משפחה מנהלת עסק או נכסים שבהם מעורבים יותר מבן משפחה אחד, ויש להם כוונה להוריש את הנכסים גם לדורות הבאים. בית המלוכה האנגלי עומד לחלוטין בהגדרה הזו: אליזבת השנייה עומדת בראש העסק המשפחתי הזה, שבו היא עובדת עם בני משפחה נוספים [במקרה שלה, ילדיה – ביניהם יורש העצר צ'ארלס, ונכדיה – ביניהם ויליאם (השני בתור למלוך), וגם הארי]. גם לעשרות האחיינים והנכדים האחרים יש התחייבויות ותפקידים. בעלה של המלכה קיבל פטור רשמי מהעבודה ב"עסק המשפחתי" הזה רק לפני כשלוש שנים, כשהגיע לגיל 95, והורשה לפרוש מתפקידיו הציבוריים. בית המלוכה האנגלי כבר קיים דורות רבים והוא עושה מאמצים רבים כדי לעבור לדורות הבאים, אתגר שהמלכה רואה בו כבעל חשיבות עליונה.
אם כך, מה היה מועיל האבחון של העסק המשפחתי לדרמה הנוכחית של הארי ומייגן? איך אפשר להבין את הרצון שלהם לפרוש מתפקידיהם במשפחה המלכותית ולפתח לעצמם זהות עצמאית וחדשה במדינה אחרת, לאור האבחון של עסק משפחתי?
קודם כל, כשחסרים הכלים והמודלים לניתוח תופעה, במקרה הזה כלים לניתוח עסק משפחתי, פונים לטענות לגופם של אנשים. כשלא מבינים את הסיבות לתופעה ולכשלים נפוצים, מאשימים באופן אישי: "הוא מרדן ותמיד רצה למשוך תשומת לב" או "היא אמריקאית ביצ'ית וגאוותנית". הויכוח והתקשורת מתנפלים על האינדיבידואלים עצמם, ומנסים להסביר את המאורעות בתכונות האופי שלהם. אי אפשר לצאת טוב מהניתוחים הללו. מאידך, ברור אבל שעם פרטים עסיסיים של מריבות וצילומים של שמלות של שתי הגיסות בבית המלוכה העיתונים מוכרים יותר עותקים…
לו הייתה מלכת אנגליה מגיעה לקורס לניהול עסקיים משפחתיים, היא הייתה שומעת על הצורך לפתח מנגנונים עבור הדורות הבאים, כשלא כולם יכולים להיכנס ולעבוד בעסק המשפחתי. כאשר מדובר במשפחה שכוללת עשרות ואולי מאות חברים, אי אפשר לצפות שכולם או אפילו רובם ימצאו תעסוקה ישירה בעסק או בעסקים בבעלות המשפחה. לכן ככל שמתרחקים מהדור הראשון, שהקים את העסק וגם ניהל אותו, השאלה של כניסת בני משפחה לעמדות של ניהול בעסקים מתחלפת בשאלה של כיצד לשמור על המעורבות שלהם כבעלי מניות, כשמרביתם כלל אינם עובדים ישירות. משפחות עסקיות מפתחות כלים מגוונים, ביניהם סוגים של הדרכות ו"אקדמיות" פנים משפחתיות ללימוד של נושאי בעלות. מתפתחים גם כלים ספציפיים כמו למשל קרן לניהול השקעות, שדרכה יכולים בני משפחה עם רעיונות יזמיים לפתח סטרטאפים חדשים: למשל בחלוקה שווה של קרן המשפחה עם היזם. בדרך הזאת, מוצאים אפיקים ליזמויות חדשות שהן לא בתוך העסקים המסורתיים של המשפחה, ומאפשרים לדור הצעיר להתוות לעצמו דרך חדשה, עדיין בתמיכה ובשותפות עם המשפחה.
מאוד מורכב ומאתגר להיות דור המשך בעסק משפחתי מבוסס ומצליח. במיוחד כשאתה לא יורש העצר, ולעולם לא תגיע לראש הפירמידה. להארי אין סיכוי להיות מלך, אבל הוא נדרש לנאמנות מוחלטת בניהול חייו ועסקיו ל"עסק המשפחתי". והדרישות המחמירות והקפדניות הללו כוללות גם את אשתו – ידעתם שהיא ננזפה משום שנצפתה באירוע של ה"עסק המשפחתי" עם לק שחור על ציפורניה? אסור לאשתו של הארי להיראות עם לק. אלה הם כללי העסק הספציפי הזה. ואם אתה לא אמור לעולם לנהל את העסק, האם אי אפשר לייצר מנגנונים ששומרים על בני המשפחה כבעלי עניין אך מאפשרים להם יותר גמישות בקביעת הקריירות שלהם לפי רצונם? האם השאלה היחידה היא רק "בתוך העסק" לעומת "מחוץ לעסק"? האם אי אפשר להיות בעלי מניות מעורבים ותורמים ולקיים קריירה שהיא מחוץ לעסק המשפחתי? אפשר וגם צריך לאפשר זאת. משפחות שמנהלות נכסים לאורך דורות מתמחות בפיתוח פתרונות כאלה כדרך של שגרה, מבלי לחכות למשבר שבטוח מחכה מעבר לפינה.
כמו שאמרתי, המלכה ואנשיה הקרובים הם אלו שלא הצליחו לזהות את המצב. היה כדאי להם לתכנן את ההעברה הבינדורית לא רק עם אלה שיכנסו לעבוד בעסק וירשו את הניהול שלו, אלא גם עבור בני המשפחה שהם עדיין בעלי מניות, אבל לעולם לא ינהלו או יעבדו בעסק. תכנון נכון מבעוד יום, היה מייצר פתרונות ואפשרויות שאותם היו מציעים להארי, אפילו עוד לפני שהתחתן. באופן הזה, הדיון אינו אישי, אלא לגופו של עניין. לא לגופו של אדם. למשל, כשמשפחה מחליטה שבעלי המניות בדור ההמשך צריכים לחתום על הסכם ממון לפני הנישואין שלהם, עדיף להגיע להמלצה הזאת כשעדיין דור ההמשך צעיר ולא נשוי. כשזאת החלטה משפחתית שמגיעה מלמעלה, אפשר להעביר אותה לבני הזוג העתידיים כהוראה משפחתית מוסכמת, ואז היא בלתי תלויה באופיו של בן זוג זה או אחר. דיון על הסכם כזה בשלב מאוחר יותר, כשכבר יש בן או בת זוג, בהכרח דוחף לדיון אישי.
המלכה דווקא משדרת שחשוב לה לשמור על הקשרים המשפחתיים גם עם הארי ומייגן, שרוצים לעצב לעצמם עתיד כבעלי מניות אך לא כמנהלים בתוך העסק המשפחתי. אולי מישהו יכול לספר לה שיש קורסים והדרכות ספציפיות לנושאים הללו?