אנחנו עומדים בפתחו של עשור סוער

מחבר: 

נאוה מיכאל-צברי

מדינת ישראל היא מדינה צעירה. אחת המשמעויות של גיל 63 היא העובדה שמרבית העסקים בארץ גם הם צעירים. סבי וסבתי שעלו לארץ מגרמניה בעליה החמישית, בתחילת שנות ה-30' של המאה הקודמת, הקימו עסק משפחתי שנמצא היום בסוף הדור השני שלו. מרבית העולים לישראל הגיעו מאוחר יותר, ולכן הרוב המכריע של העסקים המשפחתיים בארץ נמצא בסוף הדור הראשון שלהם, בשלב כלשהו של המעבר לדור השני.

כאשר מסתכלים על המעבר בין הדור הראשון לשני בעסקים משפחתיים בעולם, בכל המדינות והתרבויות, זהו מבחן קשה עבור אותם עסקים. נהוג לומר כי מרביתם, כשני שלישים מהם, לא יצליחו לעבור בשלום לדור הבא באותה המשפחה. רק כשליש יצליחו לשמור על עסק בבעלות הקודמת, למרות שעסקים רבים אחרים שואפים גם הם לשמור על העסק המשפחתי. הסיבות לכישלון המעבר לדור הבא הן רבות, והן כוללות בין השאר תכנון שאינו מספיק, חוסר הכנה של הדור הבא, שינוים מבניים בין הבעלות בדור הראשון לזה שאחריו וחוסר יכולת לשחרר שליטה של הדור המייסד. ניתן לומר רבות על הכשל הזה והטיפול בו, אך ברצוני להתמקד היום בתוצאה הסופית: רוב מכריע של עסקים מהדור הראשון, אף שהם מצליחים ומוצלחים בתחומם העסקי, לא יצליח להישמר באותה הבעלות עקב המעבר ההכרחי לדור השני.

אם נבחן את העיתונות הכלכלית של החודשים האחרונים, נראה סימנים לתופעה הזו, אשר תלך ותתגבר בעשור הקרוב. נראה עסקים רבים אשר נמצאים בשלהי הדור הראשון שהקים את העסק, אשר מחפשים פתרונות שונים להעברת העסק לדור הבא במשפחה.

ראינו למשל את הניסיון של איציק ושושי אורן, מקימי ובעלי רשת "שילב", להעמיד את העסק למכירה. קראנו על ההנפקה שבוצעה על ידי דוד עזריאלי בחברה שלו, ולמדנו גם כי מוזי ורטהיים החליט לסמן את בנו כיורש עתידי של האימפריה שבנה. אלה הם שלושה פתרונות שונים של יזמים בני הדור הראשון להעברה מוצלחת לדור הבא. איציק ושושי אורן, ניסו לממש את הממלכה שהקימו, ולמכור אותה כעסק חי שימשיך להתקיים בבעלות חדשה, מבלי שהניהול והבעלות ישארו לבני הדור השני. דוד עזריאלי יצא להנפקה, שהפכה את העסק שהקים לחברה ציבורית אשר מתנהלת בכללי משחק מקובלים במגזר הציבורי, ומאפשרת נזילות עתידית לילדיו. הנפקה היא דרך אחת אפשרית להסדרת הממשל של המשפחה בעסק וכללי היציאה וההתנהגות. מוזי ורטהיים החליט לסמן את בנו כיורש והוא החל תהליך של העברת ניהול העסק לדור הבא. המשותף לכל הפתרונות הוא שהם נדרשו מבחינה משפחתית, ולאו דווקא מבחינה עסקית.

מתוך שלוש הדוגמאות המקריות הללו, אשר עליהן קראנו בעיתונות הכלכלית, כלל האצבע הוא שרק עסק אחד ישרוד את המעבר לדור הבא. "שילב" מראש סימן יציאה מבעלות המשפחה על העסק, והסתברותית גם אחד משני העסקים האחרים עלול להיקלע לקושי במעבר הזה. רק בשבועות האחרונים נחשפה ההתנהלות שסביב מעבר "רועש" של עסק מדור ראשון לשני בעיתונות, כאשר סיפור משפחת אייזנברג נפרש לכל דיכפין דרך ההתכתשויות של עורכי דינם של בני המשפחה (מאבק על רכוש, שליטה, נדל"ן ועוד). זוהי דוגמא בולטת לאפשרות הרביעית והבעייתית ביותר של מעבר בינדורי, כאשר העסק והמשפחה נקלעים לסכסוך ומריבה אשר מסתיימים במקרים רבים במכירת העסק והתפרקות המשפחה.

כך שאם נחבר את העובדה של רוב מכריע של עסקים משפחתיים אשר נמצא בשלהי הדור הראשון ואמור במהלך העשור הקרוב לעבור לידי הדור השני של המשפחה, עם הסטטיסטיקה העולמית של שני שלישים של עסקים אשר אינם מצליחים לשרוד את המעבר הזה כאשר העסק נשאר בבעלותה של אותה המשפחה, התוצאה היא שאנחנו עומדים בפתחו של עשור סוער. עסקים רבים ינסו להימכר, אחרים ימכרו בעקבות כישלון המשפחה לשמור על אחדות הבעלות. רק מיעוט של עסקים ימשיך את פעילותו באותה הבעלות. המיעוט הזה יהיה מורכב מהעסקים אשר ישכילו להקדים תכנון והכנה למעבר, וישקיעו בכך מאמצים רבים. אכן סערות רבות בפתח, הזדמנויות עסקיות לאחד, ועוגמת נפש לשני...

 

נאוה מיכאל-צברי

מנהלת אקדמית של תכנית העסק המשפחתי: אתגרים וכלים להצלחה בלהב 
דור שלישי למשפחת שטראוס 
חוקרת בתחום עסקים משפחתיים