אמון, שקיפות, שטיחות וקצב בעולם החדשנות העסקית

מחבר: 

שימוש בטכנולוגיות לפיתוח חדשנות

תכירו כלי שימושי שיעזור לכם לנתח את העסק שלכם. כלי שמתבסס על הסתכלות על העולם דרך ארבע זוויות שונות: הזווית של האמון, הזווית של השקיפות, הזווית של ההיררכיה או השטיחות של העולם והזווית של הקצב.

אמון במומחים או בחוכמת ההמונים?

במה אנחנו מאמינים? על מה אנחנו סומכים? בואו נבחן את ההבדלים בין העבר הקרוב לבין מה שמתרחש כיום. קחו לדוגמא את אנציקלופדיה בריטניקה, שהייתה האורים והתומים שלנו - היינו מאמינים לחלוטין במונחים ובהגדרות שנכתבו בה. כמה אנשים פותחים כיום אנציקלופדיה? מקור הידע החדש שלנו הפך להיות וויקיפדיה, והיום, במקום לתת את האמון בקבוצה של מומחים שנבחרה לערוך את הערכים השונים בבריטניקה, בסיס הידע האנושי נמצא בידיים של כולנו. אנחנו כבר לא מאמינים במומחים, אנחנו מאמינים בחכמת ההמונים – מאמינים למאה אלף בני אדם שכותבים ועורכים את הערכים בוויקיפדיה. אנשים שרובם אינם עורכים מקצועיים, הנעזרים במנגנון חברתי מסוים שדואג לתקן ולסדר את הערכים האלה די מהר. משהו השתנה בדרך בה אנו נותנים אמון ובהגדרות שלנו לאמון.

מותו של ה-Consumer Reports ועלייתן של ההמלצות ברשת

ארגון Consumer Reports בארה"ב הוא ארגון שבודק מוצרי צריכה שונים ומוציא דוחות אובייקטיביים, חפים מכל השפעה חיצונית. אחת לתקופה הארגון מפרסם מגזין מטעמו ובו ניתן למצוא המלצות והשוואות של המוצרים השונים אותם הוא סוקר. המגזין עובד מצוין כבר שנים רבות, ללא פרסום, בהסתמך על מנויים שמשלמים, וכך מצליח לשמור על החופש והאוטונומיה שלו. מה קורה היום? למי אנחנו מאמינים? אנחנו מאמינים בבחירות של אנשים, אנחנו מאמינים בלייקים של אנשים, אנחנו מאמינים במה שאנשים אחרים אומרים לנו להאמין. אנחנו מקבלים המלצות קנייה מאנשים שאינם בהכרח אנשי מקצוע, לא פחות מאשר ה-Consumer Reports. גם בעולם התיירות המודל הזה תקף. אם בעבר היינו מסתמכים על מדריכים דוגמת הלונלי פלאנט, שהיה התנ"ך של מדריכי הטיולים, כיום מעטים הם האנשים המסתמכים עליו בצורה בלעדית. תיירים מסתמכים יותר ויותר על אתרים דוגמת Trip Advisor המבוסס על עצות של תיירים אחרים. המשמעות היא שבאמצעות המלצות כל אחד יכול להפוך לבר סמכא שהוסמך ע"י קהילת הגולשים.

תחום נוסף בו האמון משתנה באופן מאוד קיצוני הוא המטבעות. הדולר ושאר המטבעות הונפקו מקדמת דנא על ידי מדינות, עד הגעת הביטקוין שהינו אלגוריתם. והאמון באלגוריתם הלא כל כך יציב הזה תופס תאוצה. כיום יש כמאה סוגי מטבעות אלטרנטיביים ללא שום ממשלה מאחוריהם. העיקרון שעומד מאחורי הביטקוין הוא חוסר האמון בממשלות ואמון באיכות האלגוריתם שמעניק ביטחון במטבע.

שקיפות ככלי לזמינות ודיוק המידע

Moovit הוא סטארט-אפ ישראלי פופולרי. מדובר באפליקציה שמאפשרת לכם לדעת בכל רגע נתון איזה אוטובוס יכול לקחת אתכם ממקום למקום. האפליקציה מספקת נתונים בזמן אמת, בהתבסס על מערכת GPSים שנמצאת בכל האוטובוסים, על מיקום האוטובוסים. השאלה המתבקשת היא איך לא המציאו את זה קודם? הסיבה היא שמאגר הנתונים אודות תנועת התחבורה הציבורית בזמן אמת לא היה נגיש. ברגע שמשרדי התחבורה ברחבי העולם אפשרו את איסוף המידע מחברות האוטובוסים ופתחו את מסד הנתונים, פיתוח כלים כמו Moovit הפך לאפשרי.

על אותו עיקרון בדיוק פותח מנוע חיפוש יחסית לא מוכר –  Wolfram Alpha. מדובר במנוע חיפוש שעונה תשובות אינטליגנטיות לשאלות סמנטיות. המנוע בנוי על עיקרון מאוד פשוט: הוא מחובר למחשבים של הבנק העולמי, של הבורסה, של ה-CIA וכמעט לכל מאגר מידע זמין אחר. כאשר מחברים את כל הנתונים יחד, בהתבסס על מנוע מתמטי מאוד חזק, ניתן לתת תשובות אינטליגנטיות, ברמה גבוהה בהרבה ממה שיכולנו לקבל בעבר. השקיפות שינתה את דרך קבלת התשובות לשאלות עד כדי מצב שאנו יכולים לקבל תשובות שאפילו לא ציפינו לקבל.

אם נחבר את גישת האמון וגישת השקיפות, נבין את המיזם שנקרא Patients like me. אתר פשוט שמאפשר לכל אחד להעלות אליו את כל הנתונים הרפואיים שלו. האתר מצליב את הנתונים עם פציינטים אחרים, בעלי תכונות דומות ומפיק מתוך המידע הרחב שברשותו תובנות ספציפיות למחלות. כך למשל ניתן לראות את מיקומכם על גרף התפתחות המחלה שלכם ביחס לפציינטים אחרים. ניתן גם לעשות ניתוח עומק ולראות לכמה אנשים במצבכם תרופה מסוימת סייעה ולכמה לא. מעבר לכך, ב-Patients like me הצליחו להגיע לבסיס מידע מספיק גדול, כמו גם לרמת שקיפות גדולה בשיתוף הנתונים, כך שהם התחילו לפרסם מאמרים ומחקרים אקדמיים שחוזים תרופות ופתרונות למחלות, עוד לפני שהמחקר המדעי הקלאסי הגיע אליהם. עושר המידע אפשר להם להסיק מסקנות ותובנות.

שטיחות, עומק וגובה הפירמידה

בספרו של תומס פרידמן "העולם הוא שטוח" טוען פרידמן שהגלובליזציה הביאה ארגונים לעבוד בכל מקום, כך שחברה אמריקאית מייצרת בסין עם חומרים שהיא הביאה ממלזיה, בזמן שמרכז התמיכה שלה נמצא בהודו והיא משווקת ללקוחות באירופה, בהתאמה מדויקת לטעמם הספציפי. טענתו העיקרית של פרידמן היא שהעולם עבר מהמודל הקלאסי שנלמד בחוגים לכלכלה – איים של כלכלות שמתחרים ביניהם ומקיימים ביניהם מסחר - לגוש אחד גדול של כלכלה גלובלית, בו כולם מתחרים בכולם, כל הזמן ובכל מקום.

במקביל, אמזון הציגה לעולם שיטה לגמרי אחרת של השטחה. אמזון העבירה ספרים ישירות מהיצרן לצרכן באמצעות אתר אינטרנט, כשהיא מייתרת בדרך מנגנוני ענק: חנויות, מפיצים, משאיות, מוכרנים וכו'. כולם פשוט נעלמו. בדרך היא שילבה מנגנונים נוספים כגון מנגנון ההמלצות על ספרים. תפקידים חדשים נולדו דוגמת ממליצי ספרים, שהיו למעשה קוראים שהפכו למובילי דעה. בדיוק כמו ב-Trip Advisor. להשטחה הזו הייתה השפעה אדירה על המשק כולו, אבל גם השפעה פנימית בתוך אמזון עצמה. היום כל אחד יכול לכתוב ספר ולהוציא אותו לאור בתוך הסביבה של אמזון, מה שהפך את אמזון לאיום גם על ההוצאות לאור.

ההשתטחות משפיעה על דברים רבים. כאשר אנחנו משטיחים ארגונים וטכנולוגיות מחליפות אנשים, יש לנו משמעותית פחות אנשים בתחתית של הפירמידה ומיד לאחר מכן גם השכבה של המנהלים נעלמת, מכיוון שאין בהם צורך. לפי המודל של פרידמן, חברות עושות יותר ויותר אאוטסורסינג. חלק גדול מהחברות הרב-לאומיות האמריקאיות פיטרו המוני עובדים מקומיים והחלו להעסיק עובדים בסרי לנקה. התוצאה - הרבה מאוד אבטלה שאילצה אנשים להמציא את עצמם מחדש. בתוך ההשתטחות הזאת נוצר עולם שלם של פרילנסרים שנקרא oDesk. ב-oDesk ניתן למצוא עובדים במגוון שירותים ונוצר שוק שבו אנשים יכולים לשכור אחד את השני ישירות, בלי מתווכים. הפירמידה השתטחה בעוד שכבה אחת למטה.

קצב השינוי

לקימברלי-קלארק, חברה יקרה ומוערכת, לקח 15 שנה מהרגע שהיא הפכה להיות חברה ציבורית ועד שהגיעה לשווי שוק של עשרה מיליארד דולר. השווי לפיו היא נסחרת כיום הוא בסדר גודל של ארבעים מיליארד דולר. דרופבוקס, חברה שעוסקת באחסנה ובשיתוף קבצים בענן, שווה היום עשרה מיליארד דולר. דרופבוקס היא חברה פרטית שקיימת כשבע שנים. ההבדל בקצב בולט לעין.

גם הקצב של ייצור מוצרים והבאתם לשוק השתנה. Stratasys כדוגמא היא חברה ישראלית שמייצרת מדפסות תלת מימד המאפשרות להדפיס מוצרים או חלקים מהם באופן מיידי, מה שמצמצם משמעותית את פרק הזמן שנדרש כדי לפתח מוצר ולהביא אותו לשוק. הבדל עצום בהשוואה למשל, למשך הזמן שלקח לאחים רייט בשביל לייצר את המטוס הראשון. הזמן הפך להיות פקטור קריטי במשחק וקצב השינוי הולך וגובר במהירות מסחררת.

Internet of things

אמון, שקיפות, קצב ושטיחות, כל אלו לא היו מתאפשרים אלמלא הטכנולוגיה. הטכנולוגיה של ביג דאטה, למשל, משנה את התפישה לגבי היכולות להוציא מידע ספציפי מכמויות מידע עצומות שנמצאות בכל מיני מקומות, בין אם המידע הזה שלי ובין אם המידע הזה של אנשים אחרים. עבודה עם מאגרי מידע גדולים מאוד מאפשרת השגת תוצאות שלא ניתן היה להשיג קודם. לחלופין, התפישה של עבודה מול האינטרנט הובילה ליכולת להשפיע על המידע באינטרנט - המתעצב באמצעות הגולשים. הדבר נכון גם לעולם של המכשירים הניידים – מכשירים שכבר מזמן אינם טלפונים או מחשבים. מכשירים שכוללים בתוכם חיישני טמפרטורה, חיישני תנועה, חיישני חום, חיישני תמונה, חיישני קול ועוד. כבר היום יש צמיד שיכול לקרוא דופק, מיטה שיודעת להגיד לכם כמה טוב ישנתם וחיישן בתקרה ששולט על מיזוג האוויר בהתאמה אישית. כל זה נקרא Internet of things. מדובר בטכנולוגיה נוספת שנכנסת לעולם בצעדי ענק ומאפשרת לתהליכים לקרות בקצב הרבה יותר מהיר ממה שהתרגלנו אליו.

התנהגויות של אמון, של שקיפות ושל היררכיה ארגונית שהן התנהגויות אנושיות לחלוטין, הושפעו וזזו כתוצאה מנוכחות של טכנולוגיות. השאלה היא – איפה אתם במשחק? באיזשהו מקום, בתוך כל העולם הזה, נמצא העסק שלכם, בין אם אתם הבעלים, מנהלים, או שכירים בעסק. בסופו של דבר זה רלוונטי לכולם – הסביבה המשתנה בקצב מסחרר משפיעה על כולנו וכולנו חייבים להכיר את הדינמיקה החדשה שבתוכה אנחנו חיים על מנת להיות מסוגלים להגיב לה.

 

ד"ר אייל בנימין הוא יזם סדרתי, דירקטור בחברות ומנהל אקדמי של קורס חדשנות עסקית בלהב פיתוח מנהלים

 

לצפייה בהרצאה לחצו כאן

להב חוגגת 50
מסלול ניהול עסקי בכיר