כשלונות מנצחים

כשלונות מנצחים

"תגמל כשלונות מצוינים. הענש הצלחות בינוניות"-  כך התנסח השחקן, פיל דניאלס, בנסיונו להגדיר מהי עוצמת המנהיגות. מהו כישלון טוב - אם בכלל, כיצד ממנפים כשלונות, האם יש דרך מושכלת ללמוד מכשלונות באופן מטודולוגי - איך עושים את זה נכון ובונה, ובפרט- כיצד גורמים לאנשים לדבר על כישלונות בפתיחות, מבלי לפחד.

כולנו מדברים על הצלחות. רק מעטים מספרים על טעויות. מצפים מאיתנו לא לטעות. הרבה פחות מלמדים אותנו מה לעשות כאשר הטעות כבר מתרחשת וכיצד להפוך כשלון לפוטנציאל.

וולט דיסני פוטר בגלל "חוסר דמיון" ככתב בעיתון, הנרי פורד איבד את כל הונו 5 פעמים לפני שהצליח בעסקים, אברהם לינקולן הפסיד 3 פעמים במרוץ  לקונגרס ולסנאט, הסופר ג'ון גרישם נדחה עי' תריסר הוצאות ספרים, ג'יימס ג'ויס עבר אותו וקיבל עשרים ושבע תשובות שליליות, הביטלס קיבלה דחייה מחברת DECCA והמלחין סטרווינסקי היה צריך לברוח מהעיר אחרי שביצעו לראשונה את יצירתו פולחן האביב.  איינשטיין לא דיבר עד גיל ארבע, ביל גייטס עזב באמצע את הרווארד וסטיבן ספילברג לא גמר תיכון מימיו.

אז מה משותף בין כל היוצרים הללו? אנשי החזון והמעוף?  ללא ספק יצר התשוקה. היכולת לראות בכישלון פוטנציאל, כביש מהיר להצלחה ולא דרך ללא מוצא.  אנשים שהביקורת האמיתית שלהם באה מתוכם ולא מהסביבה, אנשים שמייצרים לעצמם סיפור חיים ולא נכנעים לחוקים ותכתיבים מאחרים. כאלו שה"רוצה" שבתוכם גדול לעיתים מה"יכול", שהחיפוש מרתק מהמציאה, שהתהליך שווה יותר מהתוצאה.

במשבר הכלכלי הגדול של תחילת שנות האלפיים היה בחור אחד כבן ארבעים ושתיים, מהנדס אלקטרוניקה, שנפלט ממעגל התעסוקה ופוטר. הוא שלח קורות חיים רבים לחברות שונות. במקרה הטוב הוא קיבל תשובות שליליות. במקרה הפחות טוב הוא לא קיבל תשובה כלל.  דמי האבטלה הפסיקו לזרום. אשתו כבר לחצה שיקח כל עבודה, רק שתהיה פרנסה מעטה.  אבל הבחור לא רצה לחשוב בקטן. הוא היה חדור אמונה פנימית גדולה ותשוקה להצלחה. למחרת השכם בבוקר הוא פתח את דלת מכוניתו ותלה 3 מודעות בכתב ידו על גבי החלונות.  וכך הוא יצא לסיבוב. הנהגים האחרים חשבו כי המכונית מוצעת למכירה, אבל שפשפו עיניהם בתדהמה כאשר התקרבו וקראו את מה שהיה כתוב שם: "מהנדס אלקטרוניקה מבריק, בן 42 מחפש עבודה". למטה צורף מספר טלפון. מודעה פשוטה. לא מעוצבת. אפילו לא מודפסת. רבים שראו את המודעה לא יכלו לעבור לסדר היום והחליטו שהם צריכים לפגוש את האיש, ולו מסקרנות על מקור התעוזה והמקוריות. ואכן תוך ימים ספורים קיבל אותו אדם הזמנות לראיונות ועשרות הצעות עבודה, שרק היה צריך לבחור מבינהן את הקוסמת לו ביותר.  לימים התראיין בחדשות באחד מערוצי הטלויזיה בפריים טיים. הוא סיפר שלא היה לו מה להפסיד. רק להעז ולהרוויח.

מול אינדווידואלים בעלי חותם אישי שמשכילים להפוך כישלון לפוטנציאל וניצחון, ישנם אירגונים שהופכים אתגרים להזדמנויות ושינוי. לפני מספר שנים חברת הייטק מצליחה ממרכז הארץ נתקלה בבעיה פנים ארגונית. העובדים בחברה גלשו באופן אובססיבי באינטרנט לצרכים פרטיים, ללא בקרה. זמן עבודה יקר היה מתבזבז והולך. המנהלים נקטו בגישות שונות מתוך מטרה להפסיק לאלתר את התופעה. דבר לא עזר. לא שיחות הסברה רציונאליות ולא איומים בנקיטת צעדים לאכיפה. העובדים פשוט "שמו פס". עד שיום אחד הקערה נהפכה על פיה. מנהלי הארגון החליטו לקבל החלטה המבוססת על חשיבה בטקטיקת האבסורד והצהירו כי כל יום בין השעה שתים לשלש אחר הצהרים חובה על העובדים לגלוש באינטרנט לצרכים אישיים בלבד. כן, שמעתם נכון. עובד שייתפס עובד בשעה הזו ייחשב כאדם שלקח יום חופש ולא בא לעבודה! מה שקרה בפועל לא היה מפתיע. אנשים הגיעו בבוקר לעבודה עם מוטיבציה גדולה יותר, תוך ידיעה פנימית שהשעה החפשית מחכה להם בפתח. נכון, הם עבדו שעה פחות, אבל התפוקה והתוצאות המקצועיות גבהו באופן משמעותי. ההוראה לקחת שעת חופש באמצע היום הפעילה אצל 95% מהעובדים את המוסר האוטונומי שלהם - המוסר הפועל על הבחירה החפשית והרצון הפנימי של האדם להתנהג באופן ישר ואמין כלפי הזולת. תמיד יוותרו 5% שכנראה "יעבדו" עלינו בכל מקרה, אבל אלו אחוזים זניחים לעומת מרבית האנשים שיפעלו מתוך מוטיבציה פנימית כאשר הארגון מיטיב עימם ובא לקראתם.

כשל כחשל יהיה ללא ספק המפתח לעשור הבא בתרבות הניהול החדש. מנהלים שיזמו תהליכי REVERSE ENGINEERING של טעויות והצלחות כאחד יוכלו להוכיח שיפור ביצועים באופן חד ועקומה כלפי מעלה. ארגונים רבים נכשלים אם כן לא בגלל קבלת החלטות שגויה, אלא בגלל חוסר הלמידה על צורת קבלת ההחלטות. זהו למעשה ההבדל הדק בין כשלון "רע" שאינו מייצר מסר לבין כשלון מחשל המניב חדשנות ושינוי.

אז איך מתחילים? ראשית, ארגון צריך להחליט באופן אסטרטגי שהוא מעודד תרבות של פתיחות מול כשלונות. תארו לעצמכם באופן אבסורדי ישיבה המתחילה בשיחה על כשלון החודש. תארו לעצמכם ראיון עבודה בו עובד פוטנציאלי נדרש לספר לא רק על חולשותיו האישיות, אלא על מקרה ספציפי שבו הוא כשל ומינף את הטעות? תארו לעצמכם שתתבקשו להכין קורות חיים של אוסף טעויות שעשיתם.  נשמע מופרך? לא לגמרי.  העידן המקודש של להיות "פוליטיקלי קורקט" נמצא במגמת שינוי. מנהיגים מחפשים היום עובדים מזן אחר. אנשים שיודעים שאינם יודעים הכל. תוכן הוא מזמן לא שם המשחק - אלא היכולת למצוא אותו בחכמה, לחבר אותו ולייצר מתוכו רעיון חדש. החיפוש החדש הוא אחר אנשים שאינם בהכרח "מומחים" בתחומם, אלא אינטגרטיבים, יצירתיים ופרובוקטיביים באופן החשיבה והביצוע. חלק מהיכולת הזו נטועה בתשוקה להצליח והרי צ'רצ'יל היטיב לומר כי הצלחה היא המעבר שלנו מכישלון לכישלון מבלי שנאבד התלהבות.

 

ד"ר אורית וולף

מרצה בתכניות מותאמות ארגון בלהב 
יועצת מיתוג וחדשנות בארגונים גלובאלים ובעלת חברת Creative Business Solutions
כמו כן הינה פסנתרנית בינלאומית

להב חוגגת 50
מסלול ניהול עסקי בכיר