משפחה שכזאת

משפחה שכזאת

מוסף השבת, מעריב | יהודה שרוני

ד"ר נאוה מיכאל-צברי היא המנהלת האקדמית של התוכנית "העסק המשפחתי" בלהב פיתוח מנהלים, הפקולטה לניהול, אוניברסיטת תל-אביב, במשותף עם פרופ' דן וייס. כבת למשפחת שטראוס ודירקטורית לשעבר בקבוצה, היא מבינה מצוין מה זה עסק משפחתי. בנוסף היא שותפה ברשתות הצעצועים הפנינג וצעצועים חצי חינם. ביום ראשון יחול יום המשפחה, וזאת סיבה לשיחה איתה.

מה כוללת תוכנית "העסק המשפחתי"? 
"הקורס נועד להעמיק את הידע של בעלי עסקים ומשפחותיהם על האתגרים העומדים בפניהם והדרכים להתמודדות איתם. יותר ממחצית החברות בבורסה מוגדרות כמשפחתיות, ושיעור גבוה יותר מכלל העסקים בישראל הינם משפחתיים. הם מגיעים לביצועים פיננסיים טובים בהשוואה לאחרים. המשפחה מביאה לעסק ערכים כמו סולידריות, המשכיות, שמירה על השם הטוב וקשר ארוך טווח עם לקוחות וספקים".

הדברים נשמעים מצוין אבל לא מסתדרים עם המאבקים בתוך המשפחה ובמאבקים בזמן העברת העסק מדור לדור.
"המעבר בין הדורות הוא נקודת התורפה ולא אחת חווים קשיים. לא קיימת אצלנו מסורת של העברת העסקים כמו בכלכלות ותיקות. בקורס אני נותנת דוגמאות של משפחות בעולם, שעם מאות יורשים מצליחים להעביר מדור לדור. ההבחנה בין ניהול לבעלות היא חדשה אצלנו, כי אנחנו עדיין מדינה צעירה".

האם ראית את הסרט על משפחת פרג'? לדעתי, זה מדגים מצוין את הבעייתיות בניהול עסקי משפחה.
"צפינו בסרט בפקולטה וקיימנו דיון עם יוצרו קובי פרג'. הסיפור מראה שבמערכות משפחתיות יש יתרונות כל עוד העסק עובד ויש אמון ונכונות להתגייסות. במשפחת פרג' היו חמישה אחים וחמש אחיות כשהבכור היה הדומיננטי. הם לא הצליחו להחליט אם הם דיקטטורה או דמוקרטיה. המעבר בין מצב שבו אחד שמחליט עבור כולם לבין חלוקת הניהול היה בעייתי. כל זמן שפרי פרג', האח הבכור, החליט לבד - וזה קרה כ־20 שנה - העסק עבד מצוין. ברגע ששאר האחים רצו להקים סניפים שלא תחת הכנפיים שלו התחילו החריקות והקרע, בדומה למה שהיה במשפחת אייזנברג".

במשפחת קרסו הניהול הועבר, לאחר סדרת מאבקים, לניהול מקצועי חיצוני, וזה עובד מצוין. האם זה הפתרון? 
"משפחה צריכה להחליט מה מתאים לה. יש מקרים שבהם המשפחה ממשיכה להיות מעורבת בניהול וממשיכה להיות דומיננטית. צריך ללמד משפחות איך להיות גם בעלים וגם דירקטורים. זה מקצוע לכל דבר. יש משפחות שמצליחות להמשיך לנהל ויש משפחות שנכשלות. אין פתרון קסם, וכל משפחה צריכה להחליט מה מתאים לה. מניסיוני, אנשים נמנעים מלדבר על היום שאחרי ומטאטאים את הבעיה מתחת לשטיח. כולם חושבים שאצלם זה לא יקרה, ואכן כל זמן שהבעלים חזק הכל עובד".

מי שמקים את העסק או מעורב בו הוא בדרך כלל יזם דומיננטי וריכוזי, כמו בינו צדיק, שלמה אליהו, אליעזר פישמן שאינם מסוגלים "לשחרר" ולהעביר את המושכות לדור השני. במשפחת שטראוס דווקא הצלחתם.
"הבעיה הראשונה של היזמים היא שבאמת הם לא מתכננים את היום שאחרי. הבעיה השנייה היא שכל משפחה חושבת שהמציאה את הגלגל ושאצלה זה לא יקרה, אבל המקרים חוזרים על עצמם. היזמים הם סופר־דומיננטיים וריכוזיים ומתקשים לקבל ביקורת. חייבים לטפל בנושא בזמן הנכון אם רוצים לשמור על רציפות העסק".

אני מבין שדור המייסדים בעסקים משפחתיים, כמו יעקב נמרודי בהכשרת היישוב או שלמה אליהו, מעדיף להעביר את המושכות לבנים ולא לבנות.
"התשובה היא: נכון. אנחנו חיים בעולם עם העדפה לגברים. יש מחקר שמראה שאפילו בדנמרק, הנחשבת למדינה מאוד שוויוניות, כשהיילוד הראשון הוא בן, הסיכוי שהעסק ימשיך להיות משפחתי גבוה בהרבה מאשר במקרה שהבת נולדה ראשונה. חשוב לציין שכיום בעסקים משפחתיים יותר נשים מעורבות ומכהנות בדירקטוריונים. זה גם אחד היתרונות של עסקים משפחתיים. ויש מקרים נוספים כמו של דנה עזריאלי, ליאורה עופר, אתי קסטרו וכמובן אצלנו במשפחת שטראוס, שדור ההמשך היה נשי". 

מה הדרך הנכונה לניהול עסק משפחתי שמנפיק בבורסה והופך לחברה ציבורית?
"בחברה ציבורית יש כמובן דירקטוריון. אני ממליצה להקים דירקטוריון עוד לפני ההנפקה, כשהעסק פרטי. כך נהגנו בקבוצת שטראוס, וזה פתרון מוצלח לבעיות שעלולות להתעורר. בחברות ציבוריות יש החלטות רבות שחייבים לקבל מראש. צריך להחליט למי המניות עוברות בעת הצורך. האם העסק עובר לשני בני הזוג או רק לאחד מהשניים. יש סט שלם של החלטות שצריך להעלות לדיון כמה שיותר מוקדם. אני ממליצה לקבל את ההחלטות עוד כשהדור הבא מתחתן".

פורסם במקור במעריב סוף השבוע

כנס מנכ"לים: חדשנות פורצת דרך